יום שבת, 25 במאי 2013

גיטר הירו - Guitar Hero - היסטוריה של המשחק

המשחק הראשון בסדרה, Guitar Hero, יצא ב-5 בנובמבר 2005 לפלייסטיישן 2 באופן בלעדי.
בין השירים שנכללו בו: "Cowboys from Hell" מאת פנטרה,
"Bark at the Moon" מאת אוזי אוסבורן ו-"Symphony of Destruction" מאת מגאדת'.
המשחק היווה פריצת דרך בז'אנר משחקי קצב (Rhythm games), והביקורות היו חיוביות מאוד.
המשחק השני בסדרה, Guitar Hero II, יצא ב-7 בנובמבר 2006 לאקס בוקס 360 בנוסף לפלייסטיישן 2.
המשחק כלל מגוון שירים רחב יותר - 64 לעומת 40 - וכמו כן מצבי משחקי מרובי משתתפים חדשים.
מצב חדש במשחק היה מצב אימון, בו השחקן יכל להתאמן בנגינת השירים במשחק ללא חשש מכישלון במהירויות שונות. המשחק כלל שירים מוכרים כדוגמת "Hangar 18" מאת מגאדת',
"Sweet Child O' Mine" מאת Guns N' Roses‏, "Killing in the Name" מאת רייג' אגיינסט דה מאשין
וכן שירים של להקות עצמאיות, לא מפורסמות.
המשחק השלישי בסדרה, Guitar Hero III: Legends of Rock, יצא ב-28 באוקטובר 2007
למספר קונסולות רב אף יותר - לפלייסטיישן 3, ל-Wii ולמחשב האישי בנוסף לקונסולות הישנות.
מצב המשחק החדש היה "מצב קרב" (באנגלית: Battle Mode) בו שני שחקנים מתחרים אחד בשני
עד אשר אחד מהם נכשל.
השחקנים ממריצים את כישלון יריביהם על ידי שימוש במכשולים, שמקשים על ניגון השיר באופן רציף.
במצב הקריירה השחקן "נלחם" בשתי דמויות המבוססות על נגני גיטרה אמיתיים:
סלאש וטום מורלו ונגד שחקן לא מציאותי: לו (Lou) השטן.
שני אומנים אלו חיברו יצירות ייחודיות לקרב עם דמויותיהם.
שירים מפורסמים שנכללים במשחק הם "Even Flow" של פרל ג'אם, "Paint It, Black" של הרולינג סטונז,
"One" של מטאליקה ו-"Raining Blood" של סלייר.
המשחק הרביעי בסדרה, Guitar Hero: World Tour, יצא ב-26 באוקטובר 2008 והוא כולל,
בנוסף לגיטרה, גם מערכת תופים ומיקרופון. למשחק זה נוספה האפשרות להקים להקה וליצור שירים חדשים.
במשחק הופיע מגוון רחב יותר של מוזיקאים אמיתיים,
כגון אוזי אוסבורן, ג'ימי הנדריקס, סטינג וטרוויס בארקר.
המשחק החמישי בסדרה, Guitar Hero 5, יצא ב-1 בספטמבר 2009.
בדומה למשחק הקודם בסדרה, Guitar Hero 5 בתומך ביצירת להקה של עד ארבעה שחקנים,
ומגוון השירים בו רחב אף יותר מקודמו - הוא כולל 85 שירים מ-83 מוזיקאים שונים.
בין הדמויות שהוצגו במשחק ניתן למנות את ג'וני קאש, קרלוס סנטנה וקורט קוביין.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה